ערבות חוק מכר

מונח זה למעשה מייצג ערבות בנקאית (כלומר בטחונות פיננסים) אשר ניתנת על ידי קבלן או יזם בעת מכירת דירות ונכסים שעדיין אינם קיימים בפועל.

חוק זה נחקק במהלך שנות ה 70 אך עלה לתודעה בצורה מובהקת (וקיבל תוספת תקנות חדשות) לאחר פשיטת הרגל של חברת ‘חפציבה’ (שנת 2009), אשר בעקבותיה רבים איבדו את השקעותיהם בנכסים שלא קיבלו מעולם.

החוק מעגן את חובתם של קבלנים או יזמים בפרויקטים חדשים לעמוד בהתחייבויותיהם לרוכשי הדירות. במקרים רבים, כדי לרכוש דירה בפרויקט שנמצא בתהליך בנייה או בשלבי תכנון, הרוכשים נדרשים להשקיע סכומי כסף לא מבוטלים, מבלי שהנכס או הדירות יועברו אליהם בטאבו או שתירשם אף לא הערת אזהרה על שמם.

לפיכך, במקרה בו הרוכשים מתבקשים להשקיע 7% מערך הדירה ומעלה, על פי חוק, הקבלן או היזם מחויבים לתת ערבות בנקאית לכספם של הרוכשים אשר תמומש אך ורק במקרה בו הדירות או הנכסים לא יימסרו כלל.

מטרת ערבות חוק מכר היא להגן על רוכשי דירות חדשות (כמו גם בפרויקטים מסוג תמ”א 38) מפני סיבוכים כלכליים שאינם תלויים בהם ובלתי ניתנם לאבחון מראש. כאשר קבלן או יזם מסרבים למסור לרוכשים ערבות בנקאית (כאשר ההשקעה הראשונית הינה 7% מערך הנכס ומעלה), מדובר בנורת אזהרה מובהקת ומהלך שאינו חוקי כלל וכלל.

סירוב מסוג זה עשוי להיות תלוי בבעיית תזרים או אי יכולת להבטיח את סיום הפרויקט בפועל ולכן ההמלצה הגורפת היא פשוט לא לעשות עסקים עם מי שאינו מכיר בחובתו המשפטית.

חשוב להבין, הערבות תקפה אך ורק במקרים בהם היזם פשט את הרגל או לחילופין שהחברה המבצעת נכנסת לתהליך פירוק. כלומר, במידה ומדובר בדירה שנמסרה לבסוף אך עם ליקויים , מפרט טכני שגוי ועוד, אין הערבות הבנקאית תשמש כפיצוי לרוכשי הנכס.

הרוכשים יוכלו לקבל את כספים בחזרה רק במקרים בהם הנכס לא נמסר להם או לא נבנה בכלל בפועל.